מצוות התלויות בארץ

*'היתר המכירה' בשמיטה בשעת הדחק מרווח יותר מהיתרים הלכתיים רבים שנהוג לסמוך עליהם *הצורך לבדוק בכל שמיטה האם עדיין ההיתר נחוץ *השינויים לטובה במצב הכלכלי בארץ לעומת השנים הראשונות שבהן הונהג ההיתר *הקושי של החקלאי הפרטי להשבית את הקרקע כשמתחריו אינם משביתים *הצורך להנהיג את ההיתר כדי להציל מעבירה את הציבור החילוני והמסורתי *גם הפגיעה הצפויה בתקציב המדינה מגדירה את המצב הנוכחי כשעת הדחק *כיצד אפשר להגיע בהדרגה לשמירת שמיטה ממלכתית באדיבות העיתון בשבע

ר' יהושע בן לוי רצה לקנות ירקות מגינה של גוי, אולם אליהו הנביא אסר עליו וגילה לו, שאם הוא רוצה להחמיר ולא לקנות ירקות מיהודים הוא צריך להשתוות לשיטת ה"חברים"; שהיו מחמירים ובשנת השמיטה היו אוכלים ירקות-בר שלא גודלו בידי אדם.

רבי חזקיה ראה אדם שפרק ירקות בשוק של קיסריה והפך את פניו ממנו, ושבחו את אמו שהיא ילדה "בן". המעשה מרמז לביאור הסתירות שנמצאות בספר שמואל ביחס לבנה של מיכל אשת דויד וביחס לבנו של אבשלום.

בירושלמי מסופר שבלוד נכנסו 24 קרונות לעבר את השנה ומתו, ואילו ב'בַּעֲלָה' קדשו את השנה; הירושלמי מרמז שבבית שמש היו קוצרים גם בשנת השמיטה מפני שהם סמכו על היתר המכירה, ואילו ב'קִרְיַת יְעָרִים' קדשו את השמיטה; ולכן כאשר הארון הכה באנשי בית שמש הם העבירו אותו לקִרְיַת יְעָרִים.

בירושלמי מסופר ש"עשרים וארבע קרונות עברו את השנה בלוד" ומסופר שר' יהושע בן לוי, רבה של העיר לוד, רצה להחמיר ולקנות ירקות מגוי בשמיטה, ואז אליהו הנביא אסר זאת. אלו הם מעשיים סמליים, שדנים בהיתר למכור שדה לגוי בשמיטה כדי להמשיך ולעבוד בה.